זו התגובה הקבועה שאני מקבלת כשאני מספרת במה אני עובדת, ואכן זו שאלה טובה, תמיד אהבתי להציג ולספר סיפורים. תמיד בחרו בי להקריא קטעים בטקסים של בית הספר והיישוב. אבל כשהייתי צריכה לבחור מגמה – הלכתי בכלל על פסיכולוגיה.

כשהייתי סטודנטית- עבדתי בחנות ענקית של רשת למוצרי תינוקות ידועה ברמת גן. בסוף כל יום היו הקופאיות מודיעות בלקוניות במערכת הכריזה ללקוחות על סגירת החנות והקופות. יום אחד החלטתי להכריז בעצמי – סתם בשביל הצחוקים – בקול קרייני במיוחד.

התגובות היו מפרגנות: "וואי חשבתי לרגע שאני בשדה התעופה", "איזה קול", "לכי תעשי עם זה משהו – יש בית ספר שמלמד את זה" אמרתי תודה והמשכתי הלאה.

למזלי, נתקלתי באינטרנט במודעת פירסום לבית ספר למקצועות הקול – שמזמינה לאודישן קולי. אמרתי: "למה לא" והלכתי להבחן עם חברה טובה. ו….התקבלתי! יצאתי משם בחיוך ענק על הפנים (:  מצאתי את הייעוד שלי! אני אהיה קריינית!
אחרי קורס קריינות קצר, יצאתי אל העולם והתחלתי לקריין מכל הבא ליד!
היום אני כבר קריינית מנוסה, מקריינת הכל מהכל ונהנית מכל רגע.